רח' עין גדי 4, מרכז הכרמל, חיפה

054-4636735

חזור לרשימת המאמרים>

התמודדות הורה עם מות ילדו

אורית כרמי-ארואטי, מטפלת משפחתית, זוגית ופרטנית

האובדן שחווים הורים בעקבות מות ילדם הוא אובדן לא טבעי וקשה במיוחד (Kazak & Noll, 2004; Rando, 1993; Rubin & Malkinson, 2001). הציפיה של הורה לראות את ילדיו גדלים ומתפתחים ועוברים את כל שלבי החיים היא בסיסית וטבעית. הילדים נתפסים כהמשכיות של הוריהם ובאמצעותם ההורה מקבל הזדמנות ליצור חיים ולתת משמעות לחיים. קיימת ציפיה שחייהם של ילדים ימשיכו גם לאחר מות הוריהם ויצרו המשכיות ביולוגית ופסיכולוגית של ההורים (Rando, 1993; Rubin & Malkinson, 2001).

קיימת הסכמה בין חוקרים וקלינאים שקשה במיוחד לשאת אובדן ילד ולהתמודד איתו. הורים חווים אובדן של קשר משמעותי במיוחד. הורים רבים חשים אשמה לא רציונאלית ואחריות חלקית לאובדן, ויחסי בני הזוג והמשפחה נושאים בחלק גדול מהתגובה הרגשית של ההורה על האובדן (רובין, 1995; שחורי, 2003; Rubin, 1993). הורים שכולים משקיעים מאמצים רבים בהתעסקות מתמשכת ובהשקעה מוגברת בקשר עם ילד שנפטר ובאובדן עצמו. ישנן השפעות מקיפות המביאות למיקוד האנרגיה הרגשית בנפטר, לעיתים באופן כמעט בלעדי. רק בהמשך מתחילה הסתגלות למציאות חיים חדשה והתארגנות מחדש של העצמי. עיבוד האובדן לעולם אינו מגיע לידי סיום, והחיבור לקשר עם הנפטר קיים תמיד ומלווה את ההורה השכול לאורך מעגל החיים כולו (רובין, 1995).

אובדן אדם אהוב הוא קשה וכואב, אך בכל מקרה ובכל גיל קשה במיוחד לחוות ולהטמיע אובדן ילד כחלק מהחיים (רובין, 1995). אובדן ילד מלווה בתגובות יגון חריפות יותר מאשר אובדן בן-זוג או הורה. הורים אשר איבדו את ילדיהם הינם בעלי סיכוי גבוה במיוחד לסבול מסימפטומים של לחץ טראומטי והם בסיכון גבוה לתופעות של יגון מורכב הכולל כעס, אשמה, יאוש, עצב, תגובות פיזיות ומחלות, וזאת באופן שאינו מותאם לתהליך עיבוד אבל תקין (Christ, Bonanno, Malkinson & Rubin, 2002).

ההתמודדות עם אובדן ילד מכילה מרכיבים רבים. עפ"י רנדו (Rando, 1993) אחד המרכיבים נובע מאובדן התפקוד ההורי, המהווה מימד של העצמי, כמו גם של המשפחה ושל הקשר עם הסביבה החברתית. אובדן זה מלווה בתחושת כשלון, בירידה בהערכה העצמית, באשמה, בכעס, בגעגועים, ובבלבול בזהות (Rando, 1993). במקביל לאובדן התפקוד ההורי ישנם אובדנים נוספים המהווים חלק מהתמודדותם של ההורים השכולים: אובדן חלקים של העצמי הקשורים לתקוות של ההורה עבור עצמו, לחלומות, לפנטזיות, לציפיות, לאמונות ולמשמעות; אובדנים משניים כגון אובדן תפקידים הקשורים בילד, ציפיות מהילד, הילד כמקור לאהבה, הילד כמי שנזקק להורה, תלוי בהורה, ומעריך את ההורה בצורה ייחודית (Freud, 1917/1993; Rando, 1993); אובדן תחושת ההמשכיות; אובדן מבנה המשפחה כפי שהיה קיים עד כה ואובדן תת-מערכות משפחתיות (Rando, 1993). ישנם קשרים זוגיים המתפרקים תחת הלחץ שבעקבות אובדן ילד, בעוד שאחרים משמשים מקור לתמיכה ולעזר (רובין, 1995; שחורי, 2003; Rubin, 1993).

גישת המערכות גורסת כי יש לבחון התמודדויות בקונטקסט חברתי-אקולוגי. בני המשפחה מתמודדים עם אובדן יחסי התקשרות משמעותיים עם הילד. לאורך זמן הם מתאבלים ומנסים לבנות תחושת משפחה מחודשת תוך כדי מאבק ליצירת שיווי משקל חדש. אובדן ילד משפיע על מערכות אקולוגיות רבות ומשולבות בחברה. בהתאם לגישה זו, על מנת לנסות להבין את השפעת האובדן, יש לבחון את ההשפעות על בני המשפחה ועל היחסים ביניהם. הבנת המוות וההתמודדות עם המוות באופן זה יכולה לסייע בהתאמת הטיפול אשר יסייע בהתמודדות עם האובדן ברמה רגשית ומשפחתית ( Kazak & Noll, 2004).

ביבליוגרפיה

רובין, ש. (1995). על החיים לאחר אובדן בנים במלחמות ישראל: רקע ומחקר עם המודל הדו-מסלולי של השכול. פסיכולוגיה, ה(1), 70-83.

שחורי, מ. (2003). החוויה הסובייקטיבית והאבחנה האובייקטיבית של הורים שכולים: ניתוח נרטיבי של ראיונות עם הורים שכולים לאורך זמן. עבודת גמר לקבלת תואר "מוסמך", החוג לפסיכולוגיה, אוניברסיטת חיפה.

Christ, G.H., Bonanno, G., Malkinson, R., & Rubin, S. (2002). Bereavement experiences after the death of a child. In M.J. Field & R.E. Behrman (Eds.), When children die: Improving palliative and end-of-life care for children and their families (pp. 553-579). Washington D.C: National Academy Press.

Freud, S. (1917/1993). Mourning and Melancholia. In G.H. Pollock (Eds.), Pivotal papers on identification (pp. 21-39). Madison, Connecticut: International Universities Press.

Kazak, A.E., & Noll, R.B. (2004). Child Death From Pediatric Illness: Conceptualizing Intervention From a Family/Systems and Public Health Perspective. Professional Psychology: Research and Practice, 35, 219-226.

Rando, T.A. (1993). Treatment of Complicated Mourning. Champaign: Research Press.

Rubin, S. (1993). The death of a child is forever: The life course impact of child loss. In M.S. Stroebe, W. Stroebe & R.O. Hansson (Eds.), Handbook of Bereavement: theory research and intervention (pp. 285-299). Cambridge: University Press.

Rubin, S. & Malkinson, R. (2001). Parental response to child loss across the life-cycle: Clinical and research perspectives. In M.S. Stroebe, R.O. Hansson, W. Stroebe & H. Schut (Eds.), Handbook of bereavement research: Consequences, coping and care (pp. 219-240). Washington D.C.: American Psychological Association Press.