רח' עין גדי 4, מרכז הכרמל, חיפה

054-4636735

חזור לרשימת המאמרים>

מה קורה לזוגיות שלנו אחרי הלידה?

אורית כרמי-ארואטי, מטפלת משפחתית, זוגית ופרטנית

גילינו שאנחנו בהריון

ההחלטה להיכנס להריון והגילוי של ההריון מביאים איתם הרבה מאוד רגשות מעורבים. נוצרת ציפייה שלנו מעצמנו ובמקביל גם ציפיות של הסביבה מאיתנו, תחושת התחדשות והתרגשות, אך במקביל גם חששות, תהיות לגבי היכולות ההוריות ולגבי האחריות הגדולה שנכנסת לחיינו. כמו בהרבה דברים יש רצון גדול להצליח, המלווה בחשש לא קטן מהאפשרות של כשלון.
לכל אחד מבני הזוג מִשאלות הקשורות בהריון ובלידה. מחשבות לגבי איזה סוג הורה אנחנו עומדים להיות ? מה אנחנו רוצים עבור הילד שלנו ? במה נהיה דומים ובמה נרצה להיות שונים מההורים שלנו ? איזה ילד יוולד לנו ?? איך יראה ? למי יהיה דומה ? איך נבלה איתו זמן ? איזה טמפרמנט יהיה לו ?
במקביל יש לנו גם ציפיות מבני הזוג. נשים לא פעם מדברות על הציפייה לשותפות, למעורבות גדולה של בן הזוג, לחיזוק של החיבור הזוגי. גברים רבים חשים אחריות מאוד גדולה לחלק הכלכלי ולפרנסה ומצפים מהאישה להיות חזקה ולהתמודד בקלות ובטבעיות עם התפקיד החדש.

מה, כבר עברו תשעה חודשים?

9 חודשים מסתובבים עם ציפיות ומחשבות ותוכניות, והנה מגיע הרגע הגדול. מתחילים הצירים, הלב דופק, מבינים שמתקרב הרגע, והרגשות המעורבים מתעצמים. ההתרגשות גוברת ואיתה גם הפחד. כמיהה להרגיש בפעם הראשונה את התינוק בידיים ולדעת שהנה הוא יצא בריא ושלם ואפשר להחזיק להרגיש להריח ולחבק את הפלא המיוחד שיצרנו בעצמנו בכוחות לא מוסברים שניתנו לנו מידי הטבע.
לצד ההתרגשות הרבה, עולים גם חששות מהלידה, מהכאבים, מהחתך שאולי יאלצו לבצע ואולי לא, מהתפרים שאולי יהיו, מהדאגה שחלילה משהו יסתבך בלידה והתינוק חלילה יפגע, ועוד ועוד מחשבות ותהיות.

"סבתא יודעת הכי טוב", או שלא..

לאחר הלידה הכול חדש והחידוש הזה מרענן ומעייף. צריך להתמודד עם הרבה דברים חדשים שקשורים בטיפול בילד ובתפקיד החדש, ועם הרבה בני משפחה שבטוחים שהם יודעים הכי טוב מה נכון לילד שלכם ומחלקים המלצות והצעות שחלקן מתאימות וחלקן לא ולא תמיד בא לשמוע.
כל אחד ממליץ משהו אחר ומחפש לתת פתרונות גם לשאלות שבכלל לא רציתם לשאול. כולם רוצים לעזור ולהראות כמה הם יודעים ולפעמים זה מרגיש כמו זקנה שמאוד רוצים לעזור לה לעבור את הכביש אבל היא בכלל לא רצתה לחצות. אבל לא שואלים אותה, מובילים אותה לצד השני ונותר לה רק לצעוד ולהיות מוּבלת.
כל אחת מגיבה באופן שונה בשלב הזה. יש מי שההובלה מקלה עליה ומאפשרת לה לנוח ולהתאושש ויש מי שנשארת בתחושה של אובדן שליטה וחוסר אונים. יש מי שמקבלת את המצב יותר בקלילות ויש מי שנכנסת ללחץ ומגיבה בעצבנות. כל אמא היא שונה וכל אחת זקוקה לדברים אחרים אבל הסביבה "יודעת" איך אמא "אמורה להרגיש" אחרי לידה ומה היא "צריכה לדעת" כדי להיות אמא טובה.

זוגיות? מי זוכר..

כל זה, ועוד לא דיברנו על הזוגיות. מה קורה שם ? יש רצון וצורך מאוד גדול בשלב הזה לחיזוקים מבן הזוג. להשתתפות בקשיים ובהתמודדות עם העומס הרגשי והחוויתי שנוצר. יש רצון לחלוק ולקבל תמיכה. יש רצון להיות מובנת ומוערכת. יש רצון להתייחסות לדרך האמיצה ולגבורה שהפגנת בכל התהליך – בלידה, בהתמודדות עם התינוק החדש, בהתייחסות לכל בני המשפחה… יש צורך בהכרה בעבודה הקשה ובהשקעה הרבה, ותסכול מאוד גדול כשזה לא קורה.
ומה עובר על בן הזוג? גם הוא מתמודד עם העומס הזה. עם חוסר האונים במהלך ההריון ובלידה עצמה כשדברים קורים והוא יכול ללוות אותם רק מהצד. הוא צריך לסמוך על מה שאת מרגישה מבלי לדעת מה קורה שם בפנים ומבלי שיש לו כל שליטה על הדברים. גם הוא חושש ופוחד אבל לא תמיד משתף ולא רוצה להדאיג או להלחיץ.
גם בן הזוג רוצה תמיכה ורגישות אבל הוא כבר לא במרכז חייך וגם לו יש רגשות מעורבים של התרגשות לקראת התינוק ולקראת האבהוּת, אך גם של פחד לאבד את המקום שלו ביחסים איתך ואת החופש שלו וחשש מהאחריות הכלכלית לדאוג עכשיו ל"משפחה". ואחרי הלידה, גם הוא שומע את כל ההמלצות ולא יודע במה לבחור ומה נכון וגם הוא זקוק לאשה חזקה שתעזור לו להתמודד ותרגיע ותדע מה עושים ותוכל להוביל אותו למקום בטוח ורגוע. אולי הוא חש איך התינוק תופס יותר ויותר מקום בליבך ובמקביל יש לך פחות זמן ואנרגיות עבורו והוא מרגיש התרחקות.
ובסוף היום, כשאת רוצה הבנה והתייחסות וחיזוקים, גם הוא רוצה את אותם הדברים, אבל שניכם עייפים מכדי לתת ונזקקים לקבל. וכאן מתחיל המשבר. יש תחושה של ניפוץ אשליות ושל ציפיות לא ממומשות.כל אחד מרגיש שנופל עליו רוב העול ושבן או בת הזוג לא מפרגנים ולא עוזרים ובעיקר לא מבינים. אצל הרבה זוגותמתחילה התחשבנות.אני קמתי אתמול, אתה תקום הלילה. אתה התקלחת 15 דקות אז למה את מקטר כשגם אני רוצה להתקלח 15 דקות ? למה רק אני שוטפת את הבקבוקים ולמה לא דאגת לקנות חיתולים לפני שהחבילה נגמרת ??

יש סקס אחרי לידה?

הלידה מביאה איתה הרבה שינויים. שינויים בעומס, התמודדות עם מצב חדש, שינויים במצב הרוח, עייפות, חסך בשינה, שינויים במשקל ובמבנה הגוף, חשש מכאבים לאחר הלידה ועוד… טבעי שאצל מרבית הנשים בתקופה הראשונה החשק ליחסי מין יורד. יש עיסוק רב בתפקיד החדש כאמא ויחסי מין לא נמצאים בראש סדר העדיפויות בשלב זה. גם הנוכחות של התינוק בקרבת מקום לפעמים מקשה על היכולת להתפנות רגשית ליחסי מין וצריך להסתגל מחדש למציאות שהשתנתה.
ומה אצל בן הזוג? זה מאוד אינדיווידואלי וכל גבר עשוי להרגיש שונה. יש מי שנרתעים ממגע מיני בשלב ראשון, חוששים להכאיב, עייפים גם הם ולא פנויים רגשית. לעומתם, יש גם מי שזקוקים ליחסים כדי להרגיש שלאשה שלהם עדיין איכפת, לדעת שלא איבדו את מקומם בזוגיות, וכדי לחוש קרבה. מגע ומין הם סוג של תקשורת וגברים מדברים על כך לא מעט פעמים שכפי שהאשה זקוקה לתקשורת באמצעות שיחות והתייחסות מילולית, הם זקוקים לתקשורת באמצעות מגע וחיבור גופני.
חשוב לדבר. אם את לא מוכנה עדיין לחזור ולקיים יחסי מין, שתפי את בן הזוג. תני לו להבין שהוא חשוב לך ושאת עדיין נמשכת אליו אבל זקוקה לזמן להרגיש יותר בנוח עם הגוף שלך, להרגיש יותר פנויה מהעומסים שבתפקיד החדש, להרגיש קצת פחות עייפה… וחשוב גם לזכור שיש אפשרות להשתמש במגע פיזי לא רק ביחסי מין מלאים. חיבוק, ליטוף ומגע לא חייבים להוביל ליחסי מין ולא חייבים להיעלם כשמצטרף תינוק למשפחה.

אז מה עושים? איך לא נכנסים למערבולת זוגית? ואם כבר נכנסנו – אז איך יוצאים?

  • מדברים, לא מסתגרים
    אז קודם כל – מדברים. רבים מאיתנו נוטים להסתגר בתוך עצמנו כשמשהו לא טוב לנו. לא מדברים ולא משתפים. לפעמים מתרחקים, לפעמים מגיבים בחוסר סבלנות, לפעמים בוכים. כלפי חוץ מועברת התחושה שמשהו לא בסדר. תחושה של מתח או ריחוק. הרגשה כללית לא טובה. האנשים הקרובים אלינו יכולים להרגיש שמשהו עובר עלינו אבל לא תמיד מבינים מה.
    בתגובה, יהיו מי שינסו להבין וגם יצליחו, אבל גם יהיו לא מעט מקרים בהם הניסיונות לא יהיו מתאימים כי לא הצליחו לקרוא את הרצונות שלנו ואז ייווצר תסכול וכעס גם אצל בן הזוג, ובסופו של דבר התרחקות גם מצידו. רובנו מאוד רוצים שיבינו אותם באופן מיידי, מבלי שנצטרך להסביר את עצמנו ומבלי לבקש דברים שאנחנו זקוקים להם. לפעמים זה קורה, אבל בהרבה מקרים זה לא.. חשוב ללמוד לדבר. אם נשמור לעצמנו את הקשיים והרצונות יהיה הרבה יותר קשה להגיע אלינו ולדעת איך לעזור.
  • לא מאשימים
    משתפים מבלי להאשים ומבלי להתגונן. חשוב להקשיב לבן הזוג ולאחר שנקשיב לו (באמת נקשיב ולא נתגונן או נכחיש אחרי כל משפט שיגיד) גם הוא יוכל להקשיב. רבים מאיתנו נוטים להתגונן כשבן הזוג מעלה קושי, גם אם הקושי לא בא ממקום של האשמה.
    אם בן הזוג אומר שקשה לו והוא קם כל בוקר עייף לעבודה מאז הלידה, זה לא אומר שהוא מאשים אותך שהוא צריך לקום בלילות ואת ממשיכה לישון. זה רק אומר שהוא עייף וקשה לו. אם במקום להתגונן, נקבל ונבין ונתמוך תיווצר אווירה אחרת. הרי גם את עייפה. את מבינה אותו. גם לך קשה לקום בבוקר.
  • משתמשים במשפטי "אני"
    לדבר במשפטי "אני" ולא "אתה":
    "אני מרגישה לא מובנת", במקום "אתה לא מבין אותי".
    "אני זקוקה לשותפות באחריות כדי לא להרגיש שנופל עלי עומס שקשה לי להתמודד איתו לבד", במקום "אתה לא לוקח מספיק אחריות ולא עוזר וכל העומס נופל עלי".
    אם נשים את עצמנו במוקד נוכל לדבר בצורה כנה ומבלי שתשמע מאשימה. בתגובה, בן הזוג לא ירגיש מותקף ויוכל להקשיב ולהבין במקום להתגונן.
  • לצאת
    יש אמהות (לרוב אחרי לידה ראשונה) שקשה להן להתארגן לצאת. יש הרבה מאוד דברים ש"צריך" כדי לצאת. צריך לארגן תיק, לחשוב מראש על כל הדברים שאנחנו עשויים להזדקק להם – בגדים להחלפה, חיתולים, מגבונים, אוכל, מנשא, בקבוקים, מוצץ, צעצוע, עגלה, סל-קל… והרשימה לא נגמרת.
    כל יציאה נראית כמו קמפינג לשבוע. ההתארגנות ארוכה ומעייפת ואיכשהו תמיד נדמה שכשכבר הכל ארוז ומאורגן בדיוק אז התינוק המתוק זקוק להחלפה ושוב צריך להניח הכל, לנקות להחליף להאכיל ולהתארגן מחדש…
    רבים מוותרים על רעיון היציאה ופשוט נשארים בבית, אבל אז קל לשקוע בתוך העומס העייפות והמטלות הרבות ולהכנס לשגרה יום יומית בלתי נגמרת מרוץ אחרי הזנב של עצמנו. כמו בכל דבר בחיים שאנו עושים יום יום שוב ושוב – נוצרת שחיקה ועייפות ואיתם הצורך לשבור שגרה. גם כאן, חשוב לשבור את השגרה מידי פעם ולפנות זמן להנאות.
    כדאי לדאוג מראש לכל הדברים שעשויים להקל עלינו בהתארגנות לצאת מהבית (להכין מראש תיק ארוז שיש בו הכל, לדאוג לעגלה קלה לנשיאה או לדאוג שתהיה עגלה שמחכה ברכב באופן קבוע…) והכי חשוב – לא לוותר על היציאה מהבית. טיול בחוץ או ביקור אצל חברים עושה טוב לשבירת השגרה גם להורים וגם לתינוק. אם טוב לך את רגועה ונינוחה יותר ויש לך יותר סבלנות, מה שיעשה טוב גם לתינוק וכמובן שגם לזוגיות.
  • הנאות וזוגיות
    חשוב שלמרות העומס העייפות והמחויבויות הרבות תדאגו לפנות זמן לזוגיות. חשוב למצוא את הזמן ביחד ולדבר. להתעניין ולספר. לחלוק חוויות ומחשבות – גם טובות וגם קשות. לשמור על הזוגיות ולמנוע התרחקות שנוצרת כשלא משקיעים בשימור היחסים הזוגיים.
    בהתחלה קשה להתרחק מהבית. לפעמים קיימת הרגשה שהתינוק לא יוכל להסתדר בלעדינו, או שקשה לסמוך על מישהו אחר שידע להבין את צרכיו של התינוק ויוכל להתמודד עם הטיפול בו באופן שבו אנחנו רוצים. לאמהות רבות יש גם צורך משל עצמן להשאר קרובות לתינוק החדש.
    במצב שכזה אפשר לצאת רק לזמן קצר בהתחלה. אפשר להיעזר בבני משפחה שישמרו על התינוק ולצאת לספסל הסמוך לבית. כך יש תחושה של שליטה ואפשרות לחזור במהירות במידת הצורך. אחרי מספר פעמים בהם נראה שהדבר אפשרי והתינוק מתמודד עם הפרידה (וגם האמא…) אפשר גם להתרחק קצת מהבית ולצאת לבית קפה או בילוי קצת יותר רחוק וקצת יותר ממושך.

כמה מילים אחרונות…

אחת היתרונות במערכת זוגית היא שכל אחד מכם יכול להביא לשינוי. שינוי אצל האחד יוביל לשינוי גם אצל השני ושינוי במערכת כולה. כל אחד מכם יכול לבחור לעשות שינוי. להגיב אחרת, להבין יותר את השני, לשתף יותר במה שמרגישים, לוותר לפעמים.
בסופו של דבר, מה שנותנים זה גם מה שמקבלים בחזרה. לא תמיד יש פתרון ממשי לכל דבר. זו תקופה מעייפת ועוברים אותה. עדיף לעבור אותה ביחד, ולא כל אחד לבד.
חשוב לזכור שהתחלות הן קשות אבל התחלות הן רק בהתחלה ואח"כ לומדים להתמודד טוב יותר עם המציאות החדשה ומתארגנים מחדש ומתפנים להינות מהדברים המדהימים שמביא איתו תינוק לתוך המשפחה.
ואם בכל זאת נתקעתם בתוך המערבולת, וקשה להשתחרר לבד מהקשיים או מהמשבר, זו לא בושה לפנות לעזרה. ללכת לטיפול זוגי ולהיעזר בו כדי לבנות תקשורת טובה יותר, מכילה יותר, מקבלת ותומכת ולצאת שוב לדרך משותפת.