הסיבות לגירושין

גירושין הם מן האירועים הקשים והמכאיבים, העשויים להתרחש בחייו של אדם. בני הזוג המצויים בתהליך הגירושין חווים בד"כ רגשות מעורבים: שכן בד בבד עם תחושות של עוינות, כעס, כאב, תסכול, רגשי אשם וקינאה, יכולות להופיע תחושות של הקלה, ריקנות, כאב, צער על הפרידה, חרדה וחוסר ודאות מפני העתיד (Arditti, 1999).

גירושין נתפסים כאחד מאירועי החיים הקשים ביותר (ברנע ואלדר,2003Hughes & Kirby, 2000; Slavkin, 2000; Wolfinger,2000). זהו אירוע בלתי מתוכנן במעגל החיים, ללא לוח זמנים קבוע מראש, ולמרות שמתייחסים אליו כאבל, אובדן וכפוטנציאל למשבר אין לו טקסים סמליים וחברתיים, שתפקידם מתן לגיטימציה לתהליך ותמיכה בו כפי שיש באבל (ברנע ואלדר, 2003).

תהליך הגירושין מלווה בשינויים רבים הבאים לידי ביטוי בתחום ההורות, במעמד הכלכלי, בתעסוקה, בהרגלי היומיומיים, בזהות האישית והחברתית, ביחסים עם המשפחה המורחבת, ביחסים עם בן הזוג לשעבר, ביחסים עם חברים וחברים לעבודה ועם הקהילה הכוללת (Wolfinger, 2000).

תופעת הגירושין התרחבה בעשורים האחרונים בעולם כולו. גם בישראל אנו עדים לעליה מתמדת בשיעור הגירושין. בשנת 2000 שיעור הזוגות המתגרשים היה 28% מכלל הזוגות ( ברנע ואלדר, 2003). סקירת הספרות העוסקת בגורמים לגירושין מעלה הסברים מגוונים - ישנם גורמים אישיים וחברתיים לגירושין, ולצידם גורמים דמוגרפים-חברתיים.

בין הגורמים לגרושין ניתן למצוא בעיות בתקשורת, כעסים ודרישות של בן/בת הזוג, דיכוי וזלזול מתמשך מצד בן/בת הזוג, קונפליקטים ומריבות ואלימות פיזית בין בני הזוג, נמצאו כסיבות לגירושין (אצל נשים יותר מאשר אצל גברים) ( Gigy & Kelly, 1992; Cohen & Savaya, 2003; Vansteenwegen, 1998). החלטה על גרושין מושפעת פעמים רבות גם מבעיות מיניות אינטימיות ומבעיות פוריות ( Cohen & Savaya, 2003), מאובדן חוש הקרבה והתפתחות הדרגתית נפרדת בין בני הזוג, הרגשת בן הזוג שהוא בלתי אהוב או בלתי מוערך ע"י בן הזוג השני, הרגשת בן זוג שהשני לא מוכן ולא יכול להבין את צרכיו (Gigy & Kelly, 1992). נשים, יותר מגברים, מדווחות על חוסר היענות על צרכיהן הרגשיים כגורם או סיבה לגירושין, בייחוד כאשר האשה אינה עובדת מחוץ לבית ועיקר העניין בחייה סובב סביב הבית והמשפחה. שוני באופי החיים ובערכים בין בני הזוג והרגשה של שעמום בזוגיות מצד בן זוג אחד או שניהם משפיעים אף הם על קבלת החלטה לגירושין ( Cohen & Savaya, 2003). בגידה וניהול רומן מחוץ למערכת הנישואין היא אחת הסיבות השכיחות לגירושין כאשר הטענה בעניין היא תחושת חוסר מחויבות למשפחה ו\או לזוגיות מצד הבוגד/ת כלפי הנבגד/ת (Cohen & Savaya, 2003; Gurman & (Jacobson, 2002. התערבות המשפחה המורחבת (Cohen & Savaya, 2003) מהווה מקור לקונפליקטים ולמריבות בין בני זוג ולעיתים אף להחלטה על גרושין. קונפליקטים בקריירה בין בני זוג וקונפליקטים ובעיות סביב חלוקת אחריות בבית, או מטלות ומשימות מחוץ לבית מהוות סיבה שכיחה לגירושין בקרב זוגות, כאשר סיבה זו שכיחה יותר בקרב נשים מאשר גברים, ובקרב אנשים מתחת לגיל 40 מאשר אלה מעל גיל זה. נשים גם מדווחות יותר על קנאת בן זוג בפעילויות פרטיות שלהן כגורם להחלטה בנוגע לגרושין ( Gigy & Kelly, 1992). גורם נוסף העשוי להוביל להחלטה על גרושין הוא בעיות כספיות חמורות, קשיים הקשורים בעבודה ועיסוק, קונפליקט בנוגע לבזבוז כספים, ותלות כספית של בן זוג במשפחה. בנוסף לאלה גם מחלות כרוניות ( Gigy & Kelly, 1992) או מחלות שכליות מנטליות (Cohen & Savaya, 2003) עשויות להשפיע על קבלת החלטה להתגרש.

 בין הגורמים הדמוגרפים אשר להם השפעה על קבלת החלטה להתגרש ישנם שינויים בתפיסה החברתית וקבלת הגירושין כאלטרנטיבה; החברה היא פחות דתית ומסורתית; יציאה מוגברת של נשים לעבודה ויכולתן לפרנס את עצמן באופן עצמאי; לחצים מרובים יותר ביצירת איזון בין בית, משפחה וקריירה; פחות נכונות להתפשר עם מערכות יחסים בלתי מספקות; דגש רב יותר על חשיבות הזוגיות; תוחלת חיים ארוכה יותר המקשה על התפשרות; מספר קטן יותר של ילדים המקל על התמודדות עם גירושין (ברנע ואלדר 2003). נישואין הומוגניים יציבים יותר מנישואין מעורבים, כיון שדמיון בין בני הזוג מוביל לפחות קונפליקטים (לוין, 2006). כמו כן, דמיון בהשכלה, בדת, בערכים, ובתרבות של בני הזוג עשוי לצמצם את הקונפליקטים בהחלטות משפחתיות ( Curtis & Ellison, 2002). נישואין לא מסורתיים שבהם האישה משכילה יותר מבעלה הינם בעלי סיכוי גבוה יותר לגירושין לעומת נישואין מסורתיים (Bumpass et al., 1991; Janssen, 2001). לנישואין בגיל צעיר, סיכויים גבוהים יותר לגירושין לעומת נישואין בגיל מבוגר, ולנישואין שניים סיכויים גבוהים יותר לגירושין לעומת נישואין ראשונים ( לוין, 2006). ככל שהנישואין שורדים שנים רבות יותר, כך קטן הסיכוי שהם יסתיימו בגירושין (לוין, 2006). למרות האמור, קיימת תופעה חדשה, הצוברת תאוצה, של גירושין מאוחרים. שיעור הגירושין בקבוצת גיל 45 ומעלה עולה בקצב מהיר יותר מאשר בכל קבוצת גיל אחרת (דרימן ורוקח, 2004).

ביבליוגרפיה

ברנע, ח. ואלדר, ד. (2003). גירושין-מה קורה להורים ולילדים? על מה– הועדה לקידום מעמד האישה, 12, 44-47.

לוין, ע. ( 2006). גירושין בישראל: היבטים דמוגרפים-חברתיים. סוציולוגיה ישראלית, ח(1), 65-85.

Arditti, J. A. (1999). Rethinking relationships between divorced mothers and their children: Capitalizing on family strengths. Family Relations, 48, 109-119.

Bumpass, L.L., Martin, T.C. & Sweet, J.A. (1991). The impact of family background and early marital factors on marital disruption. Journal of Family Issues, 12, pp. 22- 42.

Cohen, O. & Savaya, R. (2003). Reasons for divorce among muslim arabs in Israel. Eurpean Societies, 5(3), pp. 303-325.

Curtis, K.T.& Ellison, C.G. (2002). Religious heterogamy and marital conflict: Findings from the national survey of families households. Journal of Family Issues, 23(4), 551-576.

Gigy, L. & Kelly, J.B. (1992). Reasons for divorce: Perspective of divorcing men and Women. Journal of Divorce & Remarriage, 18(1/2), pp. 169- 187.

Gurman, A.S. & Jacobson, N.S.(2002). Clinical Handbook of Couple Therapy. New York, London.

Hughes, R. & Kirby, J. J. (2000). Strengthening evaluation strategies for divorcing family support services: Perspectives of parent educators, mediators, attorneys, and judges. Family Relations, 49, 53-61. Janssen, P.G.( 2001). Do opposites attract divorce? Dimension of mixed maiage and the risk of divorce in the Nethlands. Ph.D. Dissertation, Katholieke Universiteit: Nijmegen.

Vansteenwegen, A. (1998). Divorce after couple therapy: an overlooked perspective of outcome research. Journal of sex and merital therapy, 24, 123-130.

Wolfinger, N. H. (2000). Beyond the intergenerational transmission of divorce. Journal of Family Issues, 21(8), 1061-1086.