מבוגרים, בדומה לילדים, חווים את הגירושים כאירוע טראומתי. אירועים טראומטיים גורמים תכופות לתסמונת לחץ פוסט טראומטית. הפרעה כזו מאופיינת בתסמונת התנהגותית הכוללת הכחשה, בושה, חרדה, פחד מאובדן שליטה, פסימיות ודיכאון, אשמה, זיכרונות טורדניים חוזרים ונשנים של האירוע הטראומתי וירידה בולטת בפעילות (Hertz Brown, 1988).
יש מחקרים המציגים את הגירושים כתהליך של אבל, מאחר ובתהליך זה יש מוות של מערכת היחסים האינטימיים והייחודיים של הנישואין והזוג צריך להתמודד עם האבדנים השונים: אובדן הזוגיות, תפקיד בן/ בת הזוג, תפקיד ההורה במתכונת המוכרת, רמת החיים, אובדן בית מגורים, מעמד משפחתי, אובדן דרכי התפקוד וההתנהגות המוכרים, ניתוק מרקם של יחסי משפחה- חותנים, גיסים, אחיינים, ואובדן התקווה לקבלת סיפוק וביטחון מבן/ בת הזוג (איילון, 1983).
הגירושים משפיעים על הדימוי העצמי של כל אחד מבני הזוג. נדרשת הסתגלות מורכבת לשינוי שחל בתפיסה העצמית כאדם נפרד, שאינו מהווה יותר חלק מזוג. עם הפרידה כל פרט בזוגיות מגלה שוב את עצמו, את תפקידיו כהורה, שינוי בעיסוק או בעבודה, תפקידים שונים שלא מילא כחלק מזוג ואת המערכת החברתית הסובבת אותו (איילון, 1983; דרימן,1994) .
ניתן לראות שוני בין המינים בתגובות לתהליך הגרושין. נמצא שמרבית הנשים מבטאות פחד רב מלהיות לבד, לפני הפרידה או הגירושים ומיד אחריהם שכן חלק גדול מהזהות הנשית מבוסס על הקשר הזוגי. נשים רבות עדיין מגדירות עצמן לפי קשריהן ויחסיהן האישים, בעוד גברים מגדירים את עצמם לפי עיסוקם ומקצועם (דרימן, 1994; קורן 2002). עם סיום הקשר הזוגי, סובלות נשים רבות מתחושת אובדן וריקנות פנימית, אך זהו שלב זמני אשר במרבית המקרים חולף במשך הזמן. עם חלוף הזמן נשים מתנסות בהתפתחות עצמית, מבחינה מקצועית ואישית כאחד, ומוכנות יותר לתחושת הלבד.
גברים פחות מודעים לתלות שלהם בקשר לסיפוק צרכיהם השונים. כתוצאה מחינוך ונורמות חברתיות, הגברים חווים תחושת עצמאות וכוח בקשר הזוגי, ואינם מודעים להזדקקות הנפשית לנשותיהם. לאחר שמצאו את עצמם מחוץ לקשר הזוגי, הם חשים קושי לאורך זמן. פגיעה זו עשויה ליצור משבר אצל חלקם (קורן, 2002). נהוג להבחין בשלושה שלבים עיקריים בתהליך הגירושין (Radfort, et al., 1997; Dearman, 2000). תהליך הגירושין אינו זהה ופרק הזמן בו כל אדם שוהה בכל שלב הינו אינדיוידואלי ומשתנה מאדם לאדם (Crane, 1995; Radfort, et al., 1997).
השלב הראשון נקרא שלב קדם גירושין. שלב זה מתחיל בגירושין אמוציונאליים. הכוונה בגרושין אמוציונאלים לכך שבני הזוג מתחילים לפתח בדידות ומתפתח מרחק רגשי ו/או פיזי בין בני הזוג. יתכן שאחד מבני הזוג, או שניהם, משנה את כיוון חייו, ויש אי התאמה בין מידת המחויבות לנישואין בין בני הזוג עשויים להיווצר בעיות תקשורת והתעלמות ( Radfort, et al., 1997). במהלך תקופה זו הרגשות הם חזקים ומשתנים, אין רגש אחד ששולט, אלא כל הרגשות הם עזים, עמוקים ואמביוולנטיים, כמו, השפלה, מבוכה, מתח, דאגה, חרדה, פחד, בהלה, כעס וזעם. שלב זה מסתיים בנקודה בה הגירושין נראים בלתי נמנעים ומתקבלת החלטה להתגרש. במקרים רבים ההחלטה הינה חד צדדים כאשר מי שרצה בגירושין מאמין שעשה את הדבר הנכון עבורו ומי שלא רצה בגירושין מבין שהגרושין הם בלתי נמנעים (Radfort, et al., 1997).
השלב השני הוא הגירושין עצמם. אקט הפרידה הינו, שלב סוער ומכאיב מבחינה אמוציונאלית, כל בן זוג מפריד את עצמו מבן הזוג השני ומהחיים המשותפים. הפרידה הפיזית והחוקית והקשיים הרגשיים שולטים בתקופה זו, המאופיינת בהיזכרות במעשים המכאיבים והמניפולטיביים שנעשו ע"י בן הזוג השני. קשרים עם בני משפחה וחברים מתחזקים בתקופה זו. העזיבה הפיזית והגשת הבקשה לגרושין הופכים את הגירושין מאישיים לציבוריים ולבעלי השלכה על המעמד החברתי והחוקי של בני הזוג (Radfort, et al., 1997).
השלב השלישי הינו השלב שלאחר הגירושין. בתחילה זהו שלב של אבל ודיכאון, אך בהמשכו ישנה התארגנות מחדש, התמודדות, השלמה, קבלה, ותחילת הצמיחה לתוך חיים חדשים. תקופה זו מאופיינת בפיתוח קשרים חדשים, שיפור קשרים ישנים, השתלבות בחיים החברתיים, התאקלמות לזהות החדשה כ"גרוש/ה" ,הגדרת העצמי מחדש, ולמידה להעריך זהות זו (Dreman, ;2000 Radfort et al., 1997).
במחקר שבדק את השוני בין גברים ונשים בתקופת הפירוד והגירושין נמצא שלפרוד וגירושין השלכות רחבות היקף במרבית תחומי החיים, הן עבור גברים והן עבור נשים. בני הזוג דיווחו על קשיים בתחום ההורות, ביחסים עם בן הזוג לשעבר, בתחום הכלכלי וביחסים אינטימים. בתחום ההורות דווחו קשיים חריפים יותר לגברים, בעוד שבתחום הקשרים החברתיים והקשרים האינטימיים נשים התקשו יותר. הבדלים אלו נמצאו גם בתקופת הפרוד וגם מספר שנים לאחר הגירושין,אך יחד עם זאת נמצא שעם הזמן חל שיפור במרבית התחומים (פסח, 1983). לתפקיד היוזם בגירושים יש השפעה רבה במהלך ואחרי הגירושים מבחינה רגשית. בגירושים שני הצדדים חווים סבל, קושי ורגשות אשמה, אך יש בניהם הבדלים שנובעים מעצם יוזמת הגירושים (קורן, 2002). לרוב מי שיזם את הגירושים נושא על עצמו את האחריות והאשמה לפירוק הנישואים כלפי עצמו, כלפי בן/ בת הזוג, כלפי הילדים, כלפי המשפחה המורחבת וכלפי החברה. לא תמיד הצד שיזם את הגירושים הוא האחראי לקלקול או הרס הנישואים אך גם אם הוא הצד שסבל שנים עד שהעז ליצור שינוי, הוא זה הנושא באחריות ובאשמה (איילון, 1983). צד זה מסומן מבחוץ כ"צד הרע" וככתובת ישירה לסבל ולכאב של בן/ בת הזוג ושל הילדים המשותפים (קורן, 2002).
הצד שעליו נכפית יוזמת הגירושים חווה כאב רב של דחייה וחוסר ברירה. סבל רב נגרם לו עקב תחושת הדחייה: גם אם הנישואים היו קשים ולא מספקים, ההתמודדות עם העובדה שבן/ בת הזוג מצהירים כלפי העולם, שאינם רוצים לחיות עוד ביחד היא קשה וכואבת. אין לו אפשרות בחירה בשלב זה של חייו: די בכך שבן זוגו רוצה להתגרש והוא נסחף, גם נגד רצונו, לתהליך של מאבקים, פרידה ושינויים בכל תחומי החיים. אך תמורת כאב הדחייה ואובדן השליטה בחייו, זוכה הצד שעליו נכפית יוזמת הגירושים לסימפטיה ולתמיכת הסביבה, המתגייסת לעודד ולגונן ואפילו לפצות במידת מה על העוול שנגרם לו. צד זה יכול לחוש עצמו חף מאשמה ונקי מאחריות לסבל שעובר עליו ועל ילדיו. יש לו את מי להאשים ועל מי לכעוס ומצב זה עשוי להוות הקלה מסוימת. (קורן, 2002). בטיפול במי שנמצא בתהליכי גרושין חשוב לקחת בחשבון את השלב בתהליך בו הוא נמצא ואת אופן ההתמודדות ולסייע בקבלת המצב ובבניית החיים החדשים. במקרים בהם מעורבים בתהליך ילדים חשוב מאוד לתת מקום גם לתהליך האבל אותו הם עוברים ולהתמודדות שלהם עם השינוי במצב המשפחתי ואובדן החיים שהיו להם עד כה.
ביבליוגרפיה:
איילון, ע. (1983). איזון עדין: התמודדות במצבי לחץ במשפחה. ספרית פועלים.
דרימן, ס. (1994). טראומת הגירושים- דרכי התמודדות של נשים וילדים. חברה ורווחה, י"ד, 279-291.
פסח, נ. (1983). גברים ונשים במעבר הגירושין מחקר השוואתי. עבודת גמר לקבלת תואר "מוסמך", בית הספר לעבודה סוציאלית, אוניברסיטת חיפה.
קורן, ר. (2002). הקשר הזוגי: הגלוי והסמוי בחיינו הזוגיים. הוצאת אח בע"מ.
Crane, D.R., Soderquist, J.N., Gardner, M.D. (1995). Gender differences in cognitive and behavioral steps toward divorce. The American Journal of Family Therapy, 23(2), 99-105
Dreman, S. (2000). The influence of divorce on children. Journal of Divorce and Remarriage, 32 (3/4), 41- 65
Hertz Brown, F. (1988). The post divorce family. In B. Carter & M. McGoldrick (Eds.), The changing family life cycle: A framework for family therapy. New York: Gardner Press
Radfort, B., Travers-Gustafson, d., Miller, C., L'Archevesque, C., Furlong, E. & Norris, J. ( 1997). Divorcing and building a new life. Archives of Psychiatric Nursing, xi(5), pp. 282-289.